יום חמישי, 26 בפברואר 2015

האמת הלבנה


יש מצולמים שבשניה שהם נכנסים אליי הביתה הם פורטים לי על מיתרי הלב....הם נוגעים בי ברמה שאני בכלל לא יכולה להסביר.
היא נכנסה אליי בשבוע שעבר לסטודיו. עשתה דרך ארוכה מאד בכדי להגיע אליי. החזות שלה, האיפוק האירופאי, הגוונים של השיער והעיניים.....העומק והעצב ששודרו מהעיניים הכחולות הללו....לא הייתי צריכה להנחות אותה כיצד לעמוד, לשבת.....היא פשוט ידעה. ולי נותר רק ללחוץ על המצלמה ולהתרגש ממנה.
וידוי: יש לי חולשה לנשים עם שיער לבן עוד מילדות. בילדותי הוקסמתי מרעמות שופעות בגוונים של אפור ולבן...אסופות או פזורות. 
לאחרונה מדברים על השיער הלבן הנשי או על המרד בהסתרתו...כעל טרנד. אני זיהיתי את היופי הזה עוד מילדות...עוד מהימים שטרם הבנתי אסתטיקה מהי. רב הנשים רצות לצבוע את שערן ברגע שמבצבצת שערה לבנה ראשונה.....בעיניי רעמת שיער כסופה או לבנה היא דבר מרהיב ביופיו. 
שיער שיבה הוא סמל לאותנטיות בעיניי, לבגרות, ליופי טבעי. הוא קבלה של עצמינו כמו שאנחנו...עם מגבלות הגיל. וכמה יופי יש בגיל בעיניי. 
אז דיברתי מספיק ועכשו אתן לתמונות לדבר....וזו רק הסדרה הראשונה שצילמנו....לבן על לבן אני קוראת לה. 
בלי ריטושים, בלי החלקות קמטים, כמו שהיא.....
על האיפור העדין הזה, שמדגיש את הפנים החזקות והיפות שלה אחראית יערה הוד המאפרת. 










יום ראשון, 15 בפברואר 2015

במטבח של גילת- חגיגה של צבעים, טעמים ומלא זכרונות.....זהירות לא להתבונן כשרעבים!!!


הסיבה העיקרית בגללה עלינו צפונה היתה לחוות את סדנת הבישול הטבעוני של גילת. אחרי שעה וחצי של נסיעה ומכיוון שיצאנו מוקדם בבוקר...הגענו רעבות. אחרי תה ועוגיות בריאות בצורת לב (שכבר הראיתי ברשומה הקודמת). הגיע תורו של הפרק הירוק בסדרה: השייק הירוק. פצצה של שלל מינרלים וויטמינים כשבסיסו הוא עלים ירוקים, תפוח, קיווי, כל מיני אגוזים תמרים ונענע. 
מודה...היססתי לרגע לפני שלגמתי מהדבר הירוק והמוזר הזה...חיכיתי לראות את תגובותיהן של חברותיי מסביב, אחרי שראיתי ששלום להן...לגמתי....זה היה טעים!!!


אז קצת תמונות ממרכיבי השייק: תפוחים, אגוזים ותמרים. 


קיווי, נענע ושלל עלים ירוקים.


הכל מסודר בטוב טעם


מי אמר שאנחנו לא אוכלים עם העיניים???


והנה התוצר הסופי מתחיל להתמלא בכוסות....


גילת סיפרה לנו שלסדנה נרשמו עוד שלוש בנות שלמדו איתנו באותו התיכון.....כך שמלבד סדנת בישול ערכנו מיני פגישת מחזור. מלבדינו היו עוד חמישה אנשים שאינם קשורים אלינו (מקווה שהם קיבלו בהבנה את פרצי הנוסטלגיה שזרמו אצלינו) אך ניכר כי הרבה זכרונות וצחוקים הועלו סביב שלחן האוכל. 
המון צבע יש בשלחן של גילת.....קשה לתאר אותו...יותר נכון פשוט להראות.


וצחוקים כבר אמרנו.....באמת שהיה משעשע.....


אחרי ספתח השייק הירוק המשכנו לקרפצ'יו סלק ואפרסמון, קולורבי ואבוקדו.
גילת מדגימה לנו מה עושים ומשם אנחנו ממשיכים לבד....כל אחד מתנסה בהכנה של כל התבשילים.....


והנה מתחילים לראות תוצרים. אמנם עדיין נקיים בלי תבלון.


אבל הצבעוניות כל כך יפה שאני לא יכולה להפסיק לצלם ומשאירה את חברתי למלאכת הקישוט והתבלון....


כמה צבעוניות יש באוכל....



והנה תמונה של מיני פגישת מחזור...מלבדי כמובן (הצלמת תמיד נשארת ללא תמונות של עצמה).



עדשים מונבטות מעל


זהו הקרפצ'יו מוכן ואנו עוברים לתבשיל הבא. 


סלק ממלוא בתנור באורז אדום. 


גילת מכינה את המלית של הסלק....ומעשירה לי את עולם הבישול בכמה מוצרים שמעולם לא השתמשתי בהם....


עוד סחיטה של לימון 



ועלי אורז (עוד פריט שמעולם לא השתמשתי בו...אני דוקא מיד ראיתי את הפוטנציאל הקישוטי שלו) ממולאים בשלל ירקות טריים עם חמאת בוטנים, רוטב סויה, צ'ילי ושמן שומשום. מנה שכבר הספקתי לנסות בבית לארוחת שישי מומלצת ביותר. 


צלחות הקרפציו מוכנות ומחכות לסעודה הגדולה. 


ואז הגיע תור הממרחים: ממרח אבוקדו, ממרח סלרי, ממרח תאנים וממרח תמרים ובננות...אם אני לא טועה....ואחרי שהכנו את הממרחים התישבנו לנשנש לחם שווה שווה שגילת הכינה מבעוד מועד עם הממרחים. 


אחד ממשתתפי הסדנא קצץ עלים ירוקים ואני פשוט צילמתי. 


וצילמתי


וצילמתי


ועכשו הגיע תורן של קציצות בוטנים אפויות. כשברקע עולים אדים מתוך הסיר של תבשיל המילוי של הסלק. 


וקצת תקריב קרפצ'יו קולורבי ואבוקדו.


וקרפצ'יו סלק ואפרסמון


ואני מצלמת את כל הדברים השווים שמתחילים להיאסף על השלחן.


סלט קינואה כהה עם פלפלים קלויים.


ההכנות




והאמת היא שהוא כל כך יפה שחבל לקלקל...


מבט לעבר השלחן לפני שהיין נמזג בכוסות ואנחנו מתחילים בארוחה. שלחן עמוס ומגוון בטעמים. אני ממליצה בחום.....ארוח עשיר כיד המלך.


יום חמישי, 12 בפברואר 2015

אתנחתא בצפון


 את גילת (גילת רווה אור- יצירה טבעונית במטבח) אני מכירה מאז כיתה א' בבית ספר בארי בשנות השבעים כשראשון היתה עוד עיר קטנה ומנומנמת יחסית שאנשיה הכירו זה את זה. עד היום זכורה לי התמונה בראש של הכניסה לכיתה א' בפעם הראשונה, כשאני מתבוננת בכל הילדים שכבר הספיקו להתישב במקומות וקולטת בסוף אחד הטורים ילדה עם שתי צמות צהובות צהובות. (מראה די יוצא דופן במחוזנו הלבנטיני). 
גילת וולף. 
ליווינו אחת את השניה כל הילדות......
גם כאשר עירבבו את הכיתות בבית הספר היסודי, גם כאשר התקבלנו לתיכון
 (כן פעם היו תיכונים שהיה צריך להתקבל אליהם), גם כאשר בחרנו מגמות בתיכון. 12 שנה היינו תמיד תמיד יחד.....באותה הכיתה. 
אפילו בצבא כשכל אחת מאיתנו עשתה תפקיד שונה לחלוטין הוצבנו שתינו בבסיסים ממש שכנים השייכים לאותו החייל והיינו מתראות מדי פעם.....מתוקף היותינו שכנות....
אפילו באנגליה הקרה והרחוקה...מייד לאחר הצבא שהינו באותו הזמן (ממש במקרה) ונפגשנו בלונדון.....

השנים חלפו בינתיים, כל אחת פנתה לדרכה ודרכינו נפרדו......אי שם אחרי הצבא. 
לפני כשנתיים חידשנו את הקשר (נפלאות הפייסבוק)...דיברנו קצת בטלפון, וכבר שנתיים שאנחנו מתכננות להיפגש......
הפגישה המיוחלת והמרגשת קרתה לפני כשלושה שבועות במסעדה תל אביבית....נפגשנו שלוש חברות....והיה נראה כאילו מעולם לא נפרדנו. 
גילת ביקשה מאיתנו לבוא לבקר אותה בשמשית מקום מגוריה. אתן חייבות לבוא לסדנת האוכל הטבעוני שלי פסקה....לא תתאכזבו. 
אני השתפנתי. "מה, אמרתי אני לא נוהגת עד אליך...זה רחוק נורא" והיא מצידה צחקה ואמרה לי שאני לא זכורה לה כזו רכרוכית. פעם הייתי יותר אמיצה צחקתי ואמרתי והוספתי: "טוב עוד נראה".
יאמר לזכותה של חברתינו השלישית שלקחה את יוזמת הנהיגה עליה.....והחלטנו...נוסעות!
וכך מצאנו את עצמינו בבקר יום שישי שעבר (7:30 בבקר), שעה לא חוקית ביום זה של השבוע......כשדרכינו לצפון. 
קצת יותר משעה וחצי של נסיעה והגענו לירוק הנפלא הזה.....בדיוק בזמן.
מדהים כמה פשוט לצאת מהשגרה וכמה אנו ממעטים לעשות זאת.....
גילת קידמה את פנינו. 
הבית המקסים שלה....לא איפשר לי להניח את המצלמה ולו לרגע על אף שהתכוונתי להיות שותפה ממש פעילה בסדנא. (אני מודה: מעדיפה להקליק על המצלמה מאשר לחתוך קולורבי...זה בא לי יותר בטבעיות). 
החלטתי שיהיה זה עוול לבית של גילת אם לא אציג אותו ברשומה נפרדת בלי שום קשר לאוכל המדהים והטעים שהכנו שם.....

קנקני תה ועוגיות לבביות קיבלו את פנינו ....


וקצת מהפרודוקטים שגילת הכינה לסדנא....


על כל על טהרת הטבעונות....



 ורק המבט הזה של עץ התפוזים שנשקף מחלון פינת האוכל...עשה לי טוב על הלב.....

מכיוון שאני זוכרת טוב טוב את בית ילדותה של גילת....ביליתי בו לא מעט . אני זוכרת שהיה לאמה טעם משובח...עוד בימים שרב הבתים היו פשוטים מאד ונטולי ייחוד עיצובי ומעט היו הבתים שהרגשת יד מעצבת שולטת בהם. מקצועות כמו מעצבת פנים....לא כל כך היו פופולארים בימים אלו. בית ילדותה של גילת היה תמיד מיוחד....ונראה כי אמה ניחנה בחוש אסתטי משובח עם אוסף פריטים מרשימים בימים שוינטג' כלל עוד לא היה באופנה. 
גילת היתה כמעט היחידה מביננו שהתגוררה בבית פרטי בשיכון שהיה שיכון פועלים של פעם....להבדיל מאיתנו שגרנו בבתי דירות. האהבה של הוריה לטבע ניכרה גם בגינה המטופחת שהיתה להם....אני ממש זוכרת את הבית הזה כמשהו יוצא דופן שלא ראינו כמוהו בימים הללו. 

חלק מאוספי הפריטים הייחודיים של בית הוריה של גילת מוצגים היום על המדפים והקירות בבית המקסים שלה בשמשית.


האהבה של אמה של גילת לספרי פרחים ישנים מהארץ ומחול....מורגשת בכל פינה בבית של גילת....








גילת גרה שנתיים בפריז (שזה סוג של חלום בעיניי) ושוטטה הרבה בשווקי הפשפשים שם....תראו אפילו איך הבננות והקולורבי מקבלות פה יחס מיוחד....


 כל פרט ופרט בביתה של גילת מקבל תשומת לב....



וזה מבט אל הסלון של גילת....עם טעימה קטנטונת (על השלחן) למה שהכנו בסדנא.....אבל את זה כבר אראה ברשומה הבאה....חדי העין מביניכם יבחינו כי מהחלונות של הסלון נשקף נוף מהמם....מעורר קנאה....במיוחד בעונה הזו של השנה. 


הסדנא הסתיימה נשארנו שלוש חברות ילדות....ויצאנו לשביל שליד הבית....מטר מהחצר.....לי יש כביש ליד החצר לגילת יש חורש....קסום שכזה. 


טיילנו לנו בין הרקפות והכלניות ברקע נשמעו פעמוני כבשים...האמת היא שגם ראיתי אותן...אבל לא צילמתי....לרגע הרגשתי כאילו אני בשוויץ...



טיילנו לנו בנחת.....העברנו זכרונות.....מהרגעים הללו שלא בא לך שייגמרו....


הבטחנו האחת לשניה לשלישית שנעשה זאת שוב בקרוב.....אולי אפילו נפגיש את כל המשפחה...בקרוב לפני שהירוק הזה יעלם לו עד לשנה הבאה.....


מקום קסום...ואם זה בלבד לא עשה לכם חשק.....חכו עד שתראו מה הכנו בסדנה.....