חידה

מה זה?        

מה יוצא דופן?

 בין הפותרים נכונה תוגרל הפתעה.....
לא מזמן יצאתי לתלות כביסה. כשלפתע הבחנתי על הדק שליד.....שוכב לו משהו ירוק וללא תזוזה.
ברגע הראשון חשבתי שזו אחת מחיות המשחק שבאוסף החיות של בני.
שללתי הנחה זו מיד:
א. הוא כבר עבר את הגיל שהוא זורק חיות ושאר צעצועים דרך החלון (בעצם אף פעם הוא לא עשה זאת) אז אין סיבה שיתחיל דוקא עכשו.
ב. בכלל החדר שלו לא פונה לכוון של הדק אלא בדיוק לכוון ההפוך.
ג. אין לו בכלל חיה כזו באוסף.
מרב שהדבר הזה ששכב שם נראה מרחוק  כמו חיה מהאוסף....חשבתי אולי העוזרת שלראשונה נקתה באותו היום הפילה את זה מהחלון בחדרה של ביתי:
שללתי הנחה זו גם כן:
א. הבת שלי מעולם לא היתה בענין משחק בחיות הללו, אז אין סיבה שתתחיל עכשו.
ב. למה שתגיע בובה שכזו לאדן החלון וממנו למטה?

התקרבתי עוד קצת וגיליתי......זיקית.
על אף שנראתה לגמרי חיה....גם בצבע גם במרקם.....מחוסר התזוזה שלה עוד מרחוק הבנתי שהיא לא.....

מה עושה אדם מן השורה במצב שכזה?
א. לוקח חתיכת קרטון או כל כלי איסוף אחר ומפנה את הזיקית.
ב. עורך לה טכס מכובד.

מה עשיתי אני?
כמובן שרצתי להביא מצלמה, ומכיוון שהיא כל כך דמתה ל"חברים שבקופסה" - הייתי חייבת להביאם לצילום משותף.
כמה התבאסתי שאין לנו באוסף זיקית אלא כמה בני דודים קדמונים. ועוד יותר התבאסתי שמישהי כמה ימים אחרי צילום התמונה אמרה לי שיש לביתה ממש כזו זיקית באוסף החיות של ביתה...עכשו את אומרת לי מחיתי....

מה עשיתי אחר כך?
כמובן שחיכיתי להראות לילדיי את התגלית....

ואחר כך?
חיכיתי כמה ימים לראות אם היא משתנה, האם היא משנה צבע וצורה, האם היא ממשיכה להראות עדיין כמו חבריה לקופסה.

מה אתם חושבים???

אחיות

 יש אנשים שלא יכולים לדחות סיפוקים....הם צריכים את הכל כאן ועכשו.....ויש כאלו שהדברים מתרחשים אצלם  delay
אני נמנית עם הקבוצה השניה. עושה את הדברים ב delay . למה הכוונה אתם שואלים?
נגיד אני קונה בגד חדש או זוג נעלים חדש...לרב ייקח זמן רב מהרגע שקניתי עד הרגע שאנעל/אלבש. למה אתם שואלים? (אין לי תשובה)...ככה! למרות שלימדו אותי שככה זה לא תשובה....
ואז כשסוף סוף אני לובשת/נועלת ומקבלת תגובות של "תתחדשי" אני אומרת תודה כמובן ומוסיפה "זה לא כל כך חדש" (לפעמים זה כבר ממש מספיק להתיישן בארון...חודש חודשיים שנה שנתיים), "אבל זה נראה ממש חדש" מגיבים לי (שהרי זו הפעם הראשונה לדוגמא שהנעלים שקניתי בלונדון ראו את אור השמש אחרי שנתיים) ואז אני מסבירה....(בכל זאת בגנים הייקים שלי...דיוק זה דבר חשוב).
כמובן שדפוס התנהגות ה DELAY שלי מלווה אותי בכל מיני מצבים בחיי....
גם בנושא פרסום הצילומים.....
הצילומים שאפרסם היום הם בDELAY של כמעט שנה.
שלא תבינו לא נכון..הם הורדו מיידית למחשב ותוקנו עוד באותו היום....(בזה אין לי היכולת לדחות סיפוקים) וגם ניתנו למצולמות במהירות.
אבל משום מה לקח לי הרבה זמן להוציאם החוצה לאוויר העולם (גם הם כמו הנעליים לא ראו את אור השמשוהסתפקו בתאורה המלאכותית של המחשב).
אז נכון שכבר המון צילומים נעשו אחריהם..וכבר עומדים בסבלנות "בארון" ומחכים ל"חשיפה הגדולה"...אבל כפי שכבר אמרתי...(גנים ייקים) דיוק זה חשוב וגם סדר.....אז למען הסדר הטוב.....אני מנסה ללכת כמעט בסדר כרונולוגי....בענין היציאה החוצה.....
מה גם שמגיע לצילומים הללו כבוד אפילו אם צולמו כבר מזמן.....
אז מה היה לנו כאן? חברה טובה שהגיעה עם שתיים מילדיה..ילדותיה....או יותר נכון כל הצד הנשי של המשפחה....אני מאד מאד אוהבת לצלם אחים/אחיות ולראות את האינטראקציה ביניהם.....אמנם גם צילמתי תמונות של אמא עם בנות....אבל בחרתי הפעם להראות את האחיות....
הצילומים היו מהנים עד מאד....בכל מקרה אני מאד נהניתי ואני חושבת שגם הן......אני בכל פעם מחדש מתרגשת במהלך הצילומים עצמם ועוד יותר במהלך הצפיה בהם אחר כך בבית על המחשב....מתרגשת מהרובד הנוסף שהמצלמה מצליחה לקלוט . כאילו לעדשת המצלמה יש חיים משל עצמה והיא קולטת עוד פרטים נוספים שהעין כאילו לא ראתה אותם....דרך הצילומים אני מרגישה שאני מכירה פתאם את האנשים אחרת....יוצרת עימם מערכת יחסים... כבר הספקנו לעשות סשן נוסף של כל המשפחה...שהבנים לא ירגישו מקופחים...אבל זה כבר לסיפור אחר.....
אז הנה המיטב.....

פגישה מקרית בשלולית....

 פגישה מקרית בחורף בשלולית....
ועוד אחת בקיץ בבריכה......הובילו אותי לצלם  את צילומי ההריון הראשונים שלי...לפני די הרבה זמן.
חיפוש אחר בגדי ילדות קיבוץ אותנטיים משנות החמישים.....להפקת אופנה שצילמתי...הובילו אותי שוב ל"ונוס" מוזת צילומי ההריון שלי (זוכרים זה לא היה כל כך מזמן...הפוסט הכוונה....ממש הפוסט הקודם)...שבעצם קוראים לה יהב שבעברה עסקה בהפקה של סרטים ופרסומות לטלביזיה וכיום היא יוצרת ומחדשת בעץ. יהב היתה לי לעזר בכך ששיתפה אותי מהידע הרב שצברה בהפקות.....ושוב נפרדו דרכינו....
בטלפון שקיבלתי ממנה (הפעם לא מקרי בכלל) לפני כחודש וחצי, יהב שאלה אותי אם אהיה מוכנה לצלם עבור האתר החדש שלה ....את הרהיטים שהיא משפצת.....
"אני אוהבת את הטעם  שלך...ואנחנו באותו הראש " אמרה.....אני רוצה שתעשי עימי את הסטיילינג לצילומים....
בירור קצת יותר מפורט בעניין, הוליד כי יהב שיפצה מספר רהיטים עבור מישהי....הרהיטים הללו כבר עברו למשכנם החדש, כך שנצטרך לצלמם במעונם הנוכחי....חוץ מזה....כמה רהיטים נוספים נמצאים בביתה של יהב....כך שנצטרך לערוך יום צילום נוסף בביתה של יהב.
בשניה הראשונה היססתי....בכל זאת לא ביצעתי בעבר פרויקט שכזה....הרעיון של הסטיילינג שבה את ליבי...וכעבור שעה קלה....נתתי את הסכמתי.
שיתוף הפעולה בינינו וכך גם הכימיה היו מדהימים....הפכנו מייד לצוות הפקה, היושב ומתכן הכל מא ועד ת.....
סיורים מוקדמים של הלוקיישנים (היכן נצלם).....הבהירו לשתינו שעבודה רבה של סטיילינג לפנינו.....
תנאי הצילום היו קשים בלשון המעטה.....חדרים קטנים, הרבה מאד בלאגאן בעיניים...."רעש רקע" נקרא לו שלא מתאים כלל לצילומים.....שהיינו צריכות להזיז ולפנות.....
הבנו שאנו ממש צריכות לבנות את חללי הצילום כמעט מאפס.....להזיז הכל....להשאיר את הרהיט....לעיתים גם להזיז את הרהיט עצמו....לסביבה נוחה יותר לצילום בגלל מגבלות של קירות וכו....
יחד ישבנו והכנו רשימות....אלו חפצים נביא, במה נקשט......
והרי התוצאה.....
קודם בבית של יהב....
 תריס ישן ששופץ על ידי יהב והפך לגב מיטה בחדר השינה

 ארונית שנצבעה ומעליה מתלה בחדר הכניסה...

 ועוד מבט לעבר המתלה...

 ולעבר הארונית....(אתם יכולים לנחש של מי המזוודה המנוקדת...והמטריה...והתיק....)

 שידת מגירות בחדר השינה שקיבלה מראה קליל ובהיר יותר....

 הרהיטים שעברו למשכנם החדש.....
פינת האוכל שהביאו בעלי הבית עימם מניו יורק ורצו להעניק לה מראה חדש...

 שידה......

 שלחן הכתיבה של הבת החיילת....

 שלחן הכתיבה של הבן המתבגר.....שכבר היה קרוב לומר שלום ולהתראות...ויהב החייתה אותו מחדש....ועשתה אותו ראוי חזרה....

עכשו כשהאתר החדש של יהב עלה לאוויר ואפילו הספקתי לעשות לה צילומי תדמית לאתר, גם אתם יכולים לראות אותו....לראות איך היו הרהיטים נראים קודם לכן...או איך התחלנו את הסטיילינג. אתם מוזמנים להיכנס לאתר החדש של יהב. http://www.studio-yahav.co.il

"הפעם הראשונה" או "שלשות" או הריון שני, רביעי וחמישי

 וידוי קצר את הפוסט הזה כתבתי לפני המון המון זמן....

 התמונות צולמו בחופש הגדול של השנה הקודמת....חישוב מהיר מוביל לכך שהעוללים והעוללות שיצאו מהבטנים הללו כבר חגגו יומהולדת שנה לא מכבר....הזנחה פושעת של הבלוג גרמה לי להתמהמה משום מה....

מאז עברו כבר די הרבה מים בירדן.....

 אין לי כבר צורך באילתור תאורת סטודיו....וזאת משום שיש לי כזו, וסוף סוף אני גם יודעת להשתמש בה כראוי....אבל אני כל כך אוהבת את הסיפור שהוביל לתמונות הללו....לי הוא תרם המון ובכלל אני מאד אוהבת את התמונות הללו שהחלטתי לפתוח בהן להראות חלק מעבודותיי.....
 באחת מגיחות הבוקר הקצרצרות שלנו לבריכה בקיץ, ראיתי לפתע יוצאת מן המים בחורה יפיפיה עם בטן ענקית ומדהימה.

ממש כמו בסרטים שיש מין ענן כזה מעל הראש...הבחורה הזו העירה מיד את המוזה שבי....לרגע היא נראתה לי כמעט כמו ונוס של בוטיצלי שעמדה לה בתוך הצדף, (תחליפו מהדמיון את ריח הכלור מהבריכה לריח של ים ואת רעש הילדים הצווחים בתוך הבריכה לרחש הגלים שבים) ידעתי מיד שאת הבחורה הזו עליי לצלם. שתבינו לא הכרתי כלל את הבחורה הזו.....זיהיתי רק שפעם לפני די הרבה זמן...בזמן שצילמתי את בני בשלוליות (ואפילו הראיתי לכם חלק מהתמונות) היא נכנסה לי לפריים עם ביתה הקטנה בעודה הולכת עימה לטייל. אפילו לא הייתי בטוחה שזו היא...
לפתע ראיתי שה"בטן" שלה פוגשת עוד "בטן" הפעם מוכרת יותר מהישוב שלי. "אני מוכרחה לצלם אותן" מלמלתי לעצמי בקול רם...."טוב אני הולכת לשאול אותן"....שוב מלמלתי.....כשבראש כבר היתה לי התמונה במלואה כיצד אצלם את ההריוניות היפות.

"אמא, את באמת הולכת לשאול?" פנו אליי בפליאה ילדיי (פליאה זו מחמאה...יותר נכון הם היו בשוק) " את בכלל לא מכירה אותה.....אז מה, פסקתי". כנראה שההשראה היתה גדולה מהכל, ובין רגע איבדתי לחלוטין את ביישנותי. מי שמכיר אותי יודע שפניה לאנשים שאינני מכירה זו לא אחת מדרכי התנהגותי.....בקושי אני פונה אל אלו שאני כן מכירה.

אך מכיוון שלמדתי במהלך לימודי הצילום, מעבר לכמה וכמה שעורים משמעותיים בתחום הצילום גם על החיים בכלל ועליי בפרט, החלטתי לנסות (מה אני יכולה להפסיד...מקסימום יאמרו לי לא....) וניגשתי אל שתי ההריוניות בביקיני שישבו להן ופטפטו על שפת הבריכה.

תאמינו לי זה לא היה ענין של מה בכך לגשת אליהן ולומר: "ההריון שלכן יפיפה ואני חייבת לצלם אתכן פסקתי....מסכימות???" , הרגשתי קצת כמו בחור שבא להתחיל עם בחורה וחושש לרגע מהתשובה, בכל זאת לא בכל רגע במהלך שחיית בוקר של חודש תשיעי פונים אליך בהצעה לצלם אותך.

להפתעתי הרבה הן ענו שתיהן "בכיף" .

ואני נשמתי לרווחה.....

בירור זריז הבהיר לי שהזמן דוחק ואחת מהן (ונוס שלי) אמורה ללדת בעוד מספר ימים.

קבענו לתחילת השבוע הבא (משמע 4 ימים מיום הקביעה) ואני רק התפללתי שהיא (המוזה) תתאפק ולא תלד לפני התאריך המשוער.

בדרך הביתה מהבריכה בכדי להשלים את התמונה שכבר היתה בראשי....צלצלתי להריונית שלישית, הפעם היה מדובר בחברה, שלה כבר מזמן הבטחתי  צילומי הריון ומשום מה שתינו התמהמנו עם המשימה. גם מהתשובה שלה קצת פחדתי האם תסכים להצטלם עם השתיים האחרות ב....ביקיני, אך לשמחתי היא ענתה לי מיד "בטח סומכת עליך... תאמרי מתי ומה להביא...."

ביקיני פסקתי ואף הבהרתי לה לאור שיחה מוקדמת שהיתה לנו בנושא צילום ההריון שאם תרגיש חוסר נוחות אעטוף אותה בבדים (הרי יש לי ארון מלא בהם....).

מרב שהתביישתי מהן....אפילו לא דיברתי איתן בטלפון לפני הצילומים....תיאמתי דרך החברה שאני מכירה...והתפללתי שהן תגענה....

ביום ראשון ב10:00 בבקר הן התיצבו אצלי בבית שלושתן. לשמחתי אף אחת עוד לא ילדה. ואני חייבת לומר שהתרגשתי נורא והרגשתי די יוצאת דופן , בכל זאת הייתי היחידה בלי בטן כזו גדולה.....

על אף שיש לי נסיון רב בצילום בחטף של ילדים, בני משפחתי השונים , חברים ובכלל אנשים מוכרים....

זו היתה הפעם הראשונה בה בעצם "התכנסנו" בכדי לצלם, כשאחת המצולמות כלל אינה מכירה אותי, והשניה חלקית.....

העמדתי אותן בחדר העבודה שלי, תוך אילתור "תאורת סטודיו" מהחלון הענק שיש לי בחדר....(שכבר גיליתי במהלך לימודיי את נפלאות התאורה שבו) והתחלתי להקליק.....
אמנם כיום אחרי לימודיי הסטודיו....אני כמובן רואה את ההבדל בין תאורת סטודיו אמיתית (כזו שאני משתמשת בה כיום עם פלאשים גדולים) לזו המאולתרת בתמונה.....אבל אז אני חייבת להודות שהייתי מרוצה כמעט עד הגג......

כל כך נהניתי מהאווירה ומהבנות, שזה מילא אותי באנרגיה לעוד שעות רבות אחר כך, שכבר עזבו את הסטודיו.

אז זהו זה היה בעיניי הספתח הרשמי להתחיל ולצלם אנשים/נשים/ילדים/ בטנים/בעלי חיים ושאר מיני ירקות...שאינם בני משפחתי, שבאים במיוחד להצטלם......

ולמה התמהמהתי אתם שואלים??? כי רק היום (הערה: זוכרים שכתבתי את הרשומה ממש ממש מזמן...אז זהו זה כבר ממש לא היום....זה כמעט אשתקד) נתתי לבחורה השלישית את האלבום שהכנתי לה.....ולא רציתי להעלות את התמונות עד שלא קיבלתי את הסכמתה לכך....

תוך כדי שאני כותבת שורות אלו...נזכרתי (טוב עברו כבר כמה וכמה חודשים) שגם האלבומים עצמם ראויים להתיחסות....נפרדת.....אז ברשומה הבאה.....אראה את האלבומים שהכנתי להן....כי עמלתי עליהם קשות....

ובשלשות....מימין הריון שני, באמצע הריון רביעי, ומשמאל הריון חמישי....

....אז הצצה ראשונה...טעימה....

כשראש השנה בפתח.....

יובלות שלא הייתי כאן.....ליתר דיוק כמעט שנה.....מקווה שאתם/ן עוד שם....מתענינים/ות....היצירה שינתה פניה....חדר העבודה עומד מיותם ומבולגן......אותם חומרי יצירה שעד לא מזמן היו הדבר עצמו, הפכו לתפאורה, לרקע לצילום.....

שמתי לב....שפתאם שמתרכזים באנשים....המילים מתמעטות....כאילו המבטים מדברים בעד עצמם...אין צורך להוסיף.

חופשה משפחתית באמסטרדם....אחת הערים האהובות עליי, השיטוט של היום הראשון להכיר את הסביבה, למצוא את בית הקפה השכונתי, את חנות המכולת.....בעודינו משוטטים ברחובות, הביטו בי הפנים הנפלאות הללו מבעד לזכוכית בית קפה שכונתי ומסוגנן. הילד המהמם הזה הלבוש במקטורן ומכנסי רכיבה (חבל שאי אפשר לראות אותם), חמוש במשקפת, (אין לי מושג לשם מה) כאילו לקוח מאיזה סרט אירופאי משובח ויפיפה...לא הצליח להשאירני אדישה.....אני כבר הפלגתי על כנפי הדמיון בנוגע לילד הזה. ואלמלא ילדיי שתמיד מתביישים באימם החמושה במצלמה, שלוקחת לעצמה את הרשות ולצלם אנשים זרים, ככה סתם, מבעד לחלון, הייתי מצלמת אותו עוד ועוד....אבל בתחילה נכנעתי....אחר כך כמובן שצילמתי....דקה אחר כך, בלי קשר אליי, הילד הקסום יצא מבית הקפה, משתרך כמה מטרים אחרי אמו שהלכה בצעדים מהירים קדימה ואפילו לא הביטה בו מבט אחד....אני מודה....בועת הסרט האירופאי היפיפה קצת התנפצה לי בפנים....ובכל זאת שמחתי שנשאר לי מזכרת המבט המדהים הזה....

בנימה זו אני רוצה לאחל ברכת שנה טובה.....מקווה שזו תהיה ההתחלה להצגתם של עוד צילומים רבים.....שיש ברשותי ואני רוצה להתחיל להראותם.....

בקושי זכרתי איך מעלים פוסט חדש, בכלל לא זכרתי את הסיסמא שלי......

שנה טובה ומאושרת.....

שגית

יום הולדת לנועה

איזה מזל שיש סיבות ש"מכריחות" אותי לשבת וליצור......

חברה טובה טובה של ביתי חגגה יומהולדת השבוע.....נתבקשתי על ידי ביתי להכין לה מתנה.....(זו כבר מסורת ארוכת שנים.....שכמעט את כל המתנות שהבאנו לה, הכנו במו ידינו.....אנחנו עושים זאת לרב רק לאנשים שאנחנו אוהבים.....ושאוהבים את המתנות שאנו מכינים להם).

החלטנו להכין לה כרית לחדר......

הבדים נבחרו בקפידה בשיתוף עם המעצבת הצעירה......שטעם משובח יש לה.......

שוב הכרית 50 ס"מ על 50 ס"מ של איקאה.....היתה דוגמנית הבית........

פרט של הכרית......

והגברת בשלמותה......

הכרית הינה אישית ולא ניתנת להעברה.....אפילו כתבנו את שמה......

ועוד דייר הצטרף לאיחולים, אפילו בלי שביקשנו ממנו....מיוזמתו.....(הצעיר שבחבורה)כל אחד אצלינו יוצר בתחום החביב עליו......

ואם עוד לא הבנתם (מרשומות אחרות.....) לגו זה שמשחק הכי הכי מבוקש אצלינו בבית, משחק שמשחקים בו יומיום......הרבה הרבה שעות ביממה, בונים, מעשירים את הדמיון.......(כדאי אולי שאכתוב עליו רשומה נפרדת.....)

והתמונות הללו נכנסו לברכה לנועה......

ושידעו מי אחראי ליצירה המקסימה הזו.....וגם זו שמופיעה בתמונה הפותחת......צילמתי גם את היוצר.....

בימים אלו אני הרבה יותר מצלמת מאשר....תופרת, צובעת וכו......

מקווה בקרוב להתחיל להראות תוצרים גם של התחום הזה........

משחק המתנות וחמין של שבת

חברה טובה טובה שלי, סיפרה לי שהם בילו את חופשת החנוכה בחיק המשפחה המורחבת בצימרים במושב חצבה בערבה. במסגרת הבילוי המשפחתי, בכל ערב היה על אחד מבני המשפחה לערוך פעילות כלשהי לשאר בני המשפחה.

מכיוון שעל אחת מהפעילויות היתה ממונה חברתי...היא הודיעה מראש לכל אחד ואחד מבני המשפחה, גדול כקטן.....להביא איזושהי מתנה שלא תעלה על 20 שקלים, שתוכל להתאים לכל אחד מבלי הבדלי גיל, מין וכדומה, ושתובא בשקית אטומה על מנת שאף אחד אחר לא ידע מה יש בעטיפה הסגורה. המשחק קצר תשואות רבות, עם מלא צחוקים...ואילו אני מייד החלטתי שאני מאמצת אותו בחום.....במיוחד לאור העובדה שידעתי שבשבת הקרובה (היה לנו שבוע להתכונן לכך), אנחנו הולכים לבלות גם אנחנו כל המשפחה המורחבת ביחד.

מיד צילצלתי לכל בני משפחי והוריתי להם לבצע את המשימה....לא לפני שבדקתי עם אלו שגרים רחוק רחוק, מרוחקים מכל חנות, שאכן הם מסוגלים לבצע את המשימה.

אני חייבת לציין שכל השבוע שלפני המשחק היה בסימן המשחק.....זה לא פשוט לאפשר לילדים שאינם ניידים....לקנות אף הם מתנות מבלי שאראה מה קנו. ביקשתי שישתדלו להיות יצירתיים. נכנסנו לחנויות, איפשרנו בכל פעם למישהו אחר ללכת לבד לקופה בכדי שלא נראה מה קנה. ואכן המתנות נשמרו כסוד כמוס.

מרב שהייתי עסוקה בלעזור לקטנים שבחבורה לקנות את מתנותיהם, כמעט ולא חשבתי על רעיון עבורי......

ממש ביום האחרון בעקבות מתנה שקניתי.....סוף סוף עלתה לי מתנה בראש במלואה.

נרגשים הגענו לבקעה הרחוקה, עם המתנות שבידינו....עליי לציין שכולם כולם נענו לאתגר.....וכולם קנו מתנות.....אי לכך המתנה ספייר שקנינו נשארה לה בצד.

הגענו.....התחבקנו התנשקנו, (תמיד תמיד שמחים להיפגש) שוחחנו, חלקינו השתוללנו.......חיכינו שנהיה ממש רעבים......

כשנפתח הסיר.....הסתערנו....את האדים החמים שעולים מן הסיר אתם רואים לבד...את הריח תצטרכו לדמיין.....

ותצטרכו להאמין לי שהאוכל היה משובח.......

ואחרי שישבנו שבעים ועייפים (אין מה לעשות חמין (או כפי שאני קוראים לו "טשולעונט") זה דבר מעייף....במיוחד אם אתה לוקח יותר ממנה אחת...קצת קשה לזוז אחר כך), נכנסנו פנימה לשחק.

בכדי שלא נראה מה כל אחד הביא...ביקשנו מכל אחד בנפרד שייכנס הביתה ויניח את המתנה שלו על השטיח בסלון.

נכנסנו.....ועל השטיח היו מונחות 19 מתנות כמספר האנשים שהיינו.

רשמתי מספרים על דף כמספר האנשים המשתתפים במשחק, קיפלתי אותם, כדי שלא יראו.....וחילקנו מספרים.

הבהרנו את החוקים: מספר אחד לוקח מתנה ראשון מהערימה.....בלי מששתח אותה בפני כולם. (מביא המתנה לא מזדהה, בשלב הזה המתנה נשארת אנונימית....).

מספר שתיים יכול או לקחת מתנה עטופה מהערימה שלפניו, או לחילופין אם חשקה נפשו במתנה פתוחה הוא יכול לקחת אותה.

שמחתי לראות שהילדים קלטו מייד את העניין וכשאחד הילדים קיבל את מספר 19 (דהיינו אחרון) הוא הבין שהפעם זה לא כל כך רע להיות אחרון מיוון שאתה בעצם יכול לבחור לך כמעט איזה מתנה שאתה רוצה, כי בשלב זה של המשחק כמעט כל המתנות כבר פתוחות לפניך. חייבים לתת את המתנה שפתחת אם מישהו אחר חושק בה. וחוק אחרון.......מי שלקחו ממנו כבר שתי מתנות....מקבל חסינות משמע המתנה השלישית שייקח נשארת שלו ואסור לקחת אותה ממנו.

מזמן לא צחקנו כל כך הרבה.....המשחק היה כל כך משעשע, חלק מהמתנות עברו ידיים, חלק מהמתנות היו ממש נחשקות וכולן רצו אותן....בקיצור ממומלץ ביותר. מכיוון שאחרי השלב הראשון ישנם כאלו שאין להם מתנות כי לקחו להם......הם שוב הולכים לערימת המתנות (שהצטמצמו בשלב זה)...ולוקחים מתנה נוספת. המשחק נגמר שלכולם יש מתנה ביד.

זהו.....משחק מדליק, מעורר השראה ודמיון.....אפשר לטעמי לשחק אותו בכל מיני וריאציות, כמובן שאפשר להכין מתנות ליצירתיים שבינינו, אפשר להוריד את סכום המתנה לאתגר....ועוד....

ומה היתה המתנה שלי??? חבילת טושים דקים ב9.90 ש"ח אליה הוספתי כרטיסי ברכה עם עטיפות מעשיי ידיי.

בכוונה אני לא רושמת מה היו המתנות האחרות.....כיד הדמיון הטובה עליכם.....חלקן היו יצירתיות ביותר....