יום שישי, 15 באוקטובר 2010

חלומות וחלונות ותריסים גם כן....

החלום המקורי כשבנינו את הבית שלנו היתה תריסי עץ כמו באירופה, כאלו עם שתי כנפיים, שנפתחים הצידה, לפעמים יש בחלקם העליון חור בצורת עיגול או לב, כמו הבקתה של "היידי הפערים" (כך היא נקראה על ידי ביתנו הבכורה בהיותה בת שנתיים), ואם עוד לא הובנה כוונתי הרי שמדובר בגיבורת ילדותי...היידי בת ההרים, ילדת הכפר השוויצרית, זהובת השיער שחיה עם סבא שלה באלפים השוויצרים, חופשיה מכל מחויבות, המארחת את בת דודתה קלרה החולנית מהעיר, שבאה לשאוף אוויר נקי. עד היום זכורה לי התמונה של קלרה החוורינית יושבת על כסא גלגלים שמונח על כתפי אנשים הסוחבים אותה במעלה האלפים. אולי חשבתי שאם יהיו לנו תריסי עץ, הנוף שישתקף מחלונינו יהיה שילוב של אלפים מושלגים, עדרי פרות ועיזים רועים באחו, וילדים בדמות היידי וחברה פטר משתובבים להם באחו ללא גבולות ומגבלות.

על אלומניום לא הסכמתי לשמוע בכלל, לא עזרו ההזהרות כי העץ חשוף לפגיעות, ויש לשמרו ולעבוד עליו בכדי שיראה במיטבו, לא עזרו האיומים: הרי בעוד 10 שנים תעברו ממילא לאלומיניום, אני פסקתי אז רק עץ. (היום אני מודה, שאם היו אז פתרונות האלומיניום של היום שהם גם יפים...אז היו פשוט תריסי אלומניום מכוערים...ואם הייתי מתארת איזה עונג צרוף זה לסגור בכל ערב את התריסים ("טקס סגירת התריסים" אנחנו קוראים לו בבית) ואני הסרתי כל אחריות מהטקס הזה, אני בטקס הפותח, שמכניס את היום שטוף השמש הביתה) ואם הייתי מבינה שבאמת אם לא צובעים אותם כל הזמן הם לא נראים כל כך טוב....אולי הייתי מוותרת על החלום. אבל כמובן שאז לא ויתרתי.

בשנים הראשונות, התריסים נראו לא רע בכל, צבעם היה בדיוק בגוון שרצינו והם עמדו איתן מול השמש הקופחת.

מה לעשות שפה זה לא אירופה, את אוויר הפסגות של האלפים מחליף מחנק יולי אוגוסט של כמעט 40 מעלות (ובעצם הוא מתחיל בערך ממאי ומסתיים בנובמבר), תוסיפו לאווירה גשמים חזקים ותרבות לבנטינית, קצת שונה מהאופי הייקי של שעון שוויצרי מדויק. או במילים אחרות...אנחנו לא כל היום צובעים, מסדרים, עודרים (הלוואי שהיינו) ותקבלו תריסים בעלי מראה עגמומי למדי, עדיין יפים בצורתם, אך התקלפותם וצבעם יכולים להעיד שראו ימים טובים יותר ואף יותר מזאת הם ממש מעידים, היכן קופחת השמש מהיכן מכה הגשם....כם תריס נראה אחרת בהתאם לכוון שלו עם השמש.

לפני שלוש שנים עת טיילנו טיול בת מצוה בחבל פריגור - דורדון שבצרפת. גיליתי את התריסים הצבועים מחדש.......עדיין תריסי עץ נפתחים הצידה כמובן, אבל הפעם צבועים בצבע אטום בשלל צבעים. לא יכולתי להירגע מהיופי של הבתים הללו על שלל גווני התריסים שלהם וידעתי שיום יבוא ואחליף את צבעם של תריסי העץ שלנו הצבועים בלזור (חום שקוף) לצבע אחר. בכלל האזור הזה בדרום מערב צרפת הוא אחד המקומות היותר יפים שהייתי בהם מעודי אם לא היפה מכולם...וכבר יצא לי לבלות במקום או שניים.

היום הזה הגיע, פשוט אין ברירה...התריסים צועקים הצילו....ולא נותר אלא לבחור צבע...וזו בחירה קשה במיוחד , בשבילי....לאחת כמוני זו כמעט החלטה בלתי אפשרית, אבל הודות לצמד העוזרים שלי התקבלה ההחלטה ונותרה רק העבודה.

אז הנה שלל תמונות שצולמו לפני שלוש שנים...רק מההתמוגגות מהתריסים על צבעיהם השונים והרי הן לפניכם....

יש בעלי יותר מגוון אחד.... מושקעים עם שיופים בשני צבעים...

מין סגול אפרפר...


ויש לבנים..... ולמה לעזאזל הגרניום באדנית אצלינו לא נראה אף פעם ככה??? אולי כי אנחנו שוכחים להשקות אותו? אבל גם הצרפתים הרי לא משקים....


יש תכולים...או יותר נכון אקוה.... ושימו לב בכלל לבתי האבן עתיקי השנים והיפיפיים...



ועוד מבט מקרוב....



ועוד לבנים......



ואפילו אדומים.... לנועזים...


ותכלת.....(שתי התמונות שלמטה זה המשרד ממנו שכרנו את הבית שגרנו בו....אלו התריסים הראשונים שפגשתי ממש מקרוב...)











אני בזמן האחרון משוללת אנרגיה ליצירה....אז אין תוצרים...מכיוון שנרשמתי לשתי החלפות...לא תהיה לי ברירה אלא לשנס מתניים, רעיונות כבר יש....אז סתם פוסט של יופי והשראה..... לשטוף את העיניים בכל היופי הזה של דרום צרפת.... אזור מומלץ מאד מאד מאד לטייל בו, יפיפה.



יום ראשון, 3 באוקטובר 2010

שארית הסוכה



כשהאוויר מתמלא בחוץ בריח של גויאבות מיד אני נזכרת בריח של ילדות, בסוכות כשהיינו ילדים. איך במוצאי יום כיפור סבא היה לוקח ממש כמו בשיר "פטיש מסמר ניקח מהר סוכה לבנות...." , קרשים ישנים מלאים בקוצים ומסמרים ומתחיל בבנית הסוכה. בתחילה מעברו האחד של הבית , אחר כך עברה הסוכה לצידו השני. אחר כך היתה משימת הסכך....הורדת הענפים מעץ התמר הגדול שליד הבית, (ומכיוון שהיה גבוה מאד המשימה כלל לא היתה פשוטה) ששימשו הן כסכך והן כקישוט קירות הסוכה. כילדה צעירה אני דוקא לא זוכרת את עצמי מקשטת את הסוכה, אולי משום שהייתי משאירה את הכבוד לבני דודיי הגדולים יותר והמנוסים יותר במלאכה. אני זוכרת איך הייתי מתבוננת בהשתהות במגזרות הנייר של בת דודתי שהיו מעטרות דפים צבעוניים ומבריקים (שאני לא חושבת שבכלל ניתן להשיג דפים שכאלו היום), ברימונים שנקטפו מעץ הרימון שליד הבית וניתלו כאהילים לקישוט הסוכה. במנורות הנייר מאותו בית יוצר, היה באוויר ריח מיוחד וחגיגי.

השנים חלפו להן....בבית של סבא וסבתא כבר לא בונים סוכה, הדור הזה כבר נעלם מן העולם ורק ריח הגויאבות באוויר תמיד מזכיר לי נשכחות.
אנחנו "דור האינסטנט" כבר החלפנו לפני שנים רבות את סוכת "פטיש מסמר" בסוכת נחלים עת קיבלנו מתנה מהורי כשעברנו לגור באותו מושב עם ריח הגויאבות והתחלנו אף אנו לבנות סוכה לילדינו.

וכמיטב המסורת בכל צאת יום כיפור היינו מוציאים את עמודי הברזל מהמחסן (בעזרתו האדיבה של אבי כמובן שתמיד מגיע לעזור) ומתחילים במלאכת הבניה של הסוכה, עם אותה הרגשה של חגיגיות באוויר. אמנם איני יכולה להתחייב לומר שכל מוצאי כיפור הסוכה היתה נבנית בדיוק בזמן....אבל תמיד תמיד עד חג הסוכות עמדה סוכה מפוארת ומקושטת המחכה לאושפיזין.

מסורת זו מסורת ובצהרי החג היה מגיע "חיל הפרשים" הלוא הם צמד החמד לתגבור הקישוט של הסוכה. הרבה מאד סוכות קישטנו במשך השנים...הרבה חדוות יצירה היתה שם בין כתלי הסוכה ,אבל משום מה כמעט ואין תיעוד לענין.

מלאכת הבניה והקישוט של הסוכה תמיד היתה מרגשת יותר ממלאכת הפירוק....במיוחד לאור העובדה כי כמעט תמיד היה יורד גשם בסוף סוכות שהיה מחרב את הקישוטים המפוארים שנעשו באהבה רבה ותמיד היינו זורקים את הקישוטים בתום החג לפח. כנראה שלזה התווספה ההרגשה שהסוכה היתה כמעט תמיד "חד פעמית" היינו יושבים בה בערב חג ראשון ואז הסוכה היתה נשארת מיותמת עד מוצאי החג כשהיינו נכנסים אליה לפרק אותה. בשנים שהיתה פעילות רבתי בסוכה לעיתים רחוקות גם ערב החג השני היה נחגג בסוכה ועוד ערב אחד בחול המועד במקרה הטוב. ולכן כל התהליך של פירוק המוטות, הסרת הקישוטים, הסרת הבדים וכיבוסם בידיעה שהנה תמו ימי החופש של החגים היה די מבאס.


השנה, זו השנה הראשונה שהחליט "בונה הסוכה" להיות יותר אינסטנט מאינסטנט ולהשתמש לראשונה בפרגולה שנבנתה זה עתה כמעט כמו במסורת פטיש מסמר. במקום להוציא את מוטות הברזל של "נחלים", שלפנו חבל ארוך ארוך ועליו תלינו את בדי הסוכה המקוריים. את כל אלו תלינו סביב הפרגולה. סכך כבר היה (אולי לא תקני במיוחד אבל דוקא נגד גשם), אפילו מקום מרווח יותר היה, קישוטים עשינו ממש כמו בכל שנה....ההבדל היחידי היה שקירות הסוכה לא עמדו איתנים אלא התנפנפו להם ברוח לכל עבר. אמנם זה הוסיף לסוכה הרבה חן אך יחד עם זאת גם עוגמת נפש לחלק מיוצרי ותולי הקישוטים...שחלקם נקרעו מיד עם רוח ראשונה.

ואפילו שהשנה היתה לי סיבה לתעד את הסוכה (הבלוג) משום מה לא טרחתי לתעד, לא את מלאכת הכנת הקישוטים ולא את הסוכה בשיא תפארתה. דוקא שניה לפני שפרקנו אותה, שכבר כל הקישוטים דהו מהשמש החזקה, או נפלו על הרצפה ונקרעו, כשקירות הסוכה כבר מזמן לא היו איתנים....דוקא אז נכנסתי לסוכה לתפוס כמה תמונות למזכרת.

אז כאמור הסוכה ראתה ימים טובים יותר אבל עדיין כמה תמונות לאווירת החג שהיתה.


מגזרת נייר , שהספיקה להתקמט ולעוף מעט ברוח...אבל בכל זאת מזכרת לימי מגזרות הנייר עם הדפים המבריקים. בתמונה הפותחת אפשר לראות עוד מגזרות נייר כנסיון לחקות את המגזרות של פעם....


כדור נייר שנעשה בהשראת הפוסט שהעלתה איולה, אחריו נעשו עוד כמה כדורים אבל הוא היה היפה מכולם, וכמו בחוקי מרפי הוא היה הראשון להסתבך במאוורר התקרה ולהיקרע וליפול ארצה כבר בערב החג....אז הנה הוא מיותם על הרצפה כשסביבו....תפוחים שנפלו מיונות השלום שהביאה דודתי לקישוט הסוכה.


באמצע היונה יש עלים...שם היו התפוחים שנפלו....(הזהרתי שאני מראה שאריות של הסוכה)


והנה תמונה שמראה שהקירות כבר לא כל כך קירות, הם התכווצו להם על החבל והסתבכו בקישוטים, רואים פה ושם מגזרות נייר ואפילו פורטרטים של חלק מבאי הסוכה...


והנה מהתמונות המעטות שנשנן מסוכות עברו...(משנה שעברה)....עת הסוכה היתה עדיין סוכת נחלים וצולמה בשיא תפארתה....


ומנהג שעשינו לנו לפני כשנתיים שעל קירות הסוכה תלויים פורטרטים של האמנים הצעירים במשפחה של כל אושפיז ואושפיז שמגיע לבקר בסוכה.... (ראה מאחורי השרשראות מתחת לשלט המתארחים)


והנה תקריב של חלק מאושפיזי הסוכה.....שימו לב שגם הבת דודה בתיה תמיד תמיד מקבלת מקום של כבוד מצד מציירי הפורטרטים כחלק מאושפיזי הסוכה. (הפורטרט האמצעי...)

והיו שנים שאף הגדלנו ראש והילדים בנו סוכות מיניטורות ואף קישטו אותם כמיטב המסורת...



ואפילו עיצבו לסוכה רהיטים הכל הכל מעשה ידיהם.....ואפילו אירחו פליימוביל בתור אושפיזין


וסוכה של ילד שני....אפילו תראו את הסכך ממש כמו המקורי מעץ התמר....


ומלמעלה



ולראשונה השנה למאכת פירוק הסוכה היתה מהירה יותר וקלה יותר "והרבה הרבה פחות" מבאסת (איזו עברית תקנית הישר למילון של אבן שושן....)