תם החופש הגדול

זהו עכשיו זה רשמי. היום זהו היום האחרון של החופש....תם החופש הגדול.

הספירה לאחור שהחלה ב 1 ליולי 2010 הסתיימה. (יש עוד 60 ימי חופש, 59, 58 וכן הלאה)

חסל סדר משיכה עד השעות הקטנות של הלילה ויקיצה ב.... צהרים (כדי להשלים שעות)

הילדים נשלחו מוקדם יותר למיטות....להתחיל להתרגל למציאות החדשה.

חדרים סודרו.....הועלמו כל סממני החופש למיניהם: אוהל הקרקס שהיה פתוח מחצית החופש וחסם את כל החדר, אך שימש עבור חלק מדיירי הבית הן כמקום לינה והן סאונה (מאד נעים שם באוהל...במיוחד כשהאוויר עומד), נסגר ונארז עד לחופש הבא....מזרונים על הרצפה עם מצעים עבור לינת חברים...חזרו לשכון על המיטה.

ממחר שינה אצל חברים מותרת בשישי ובחופשים שיבואו בלבד.

תיקים חדשים סודרו, מחברות נעטפו, קלמרים וכל הציוד הנדרש ניקנו והוכנסו בחגיגיות לתוך התיקים עם שמות חדשים שנכתבו על המדבקות שעל המחברות.

שעונים כוונו לשעה 6:30 (נראה מי יצליח להתעורר בשעה שכזו)

וממחר חזרה לשגרה של....סדר יום קבוע הכולל בתוכו הכנת כריכים לבית ספר (עם השאלות האינסופיות בכל יום מה כל אחד רוצה) הסעות לבית ספר , הסעות לחוגים ועוד קצת הסעות (בעצם הרבה), ועזרה בשעורי בית. והתיזוז האינסופי בין כל הקומבינה הזו יחדיו.

וימים שהולכים ומתקצרים...ועוד מעט , קצת אחרי השעה 17:00 כבר יהיה לילה.....(וזה הקטע שהכי מדכא אותי בשנה....הזזת השעון חזרה לשעון חורף ) התחושה הזו שב17:00 כבר אפשר להתחיל להתארגן לערב, כי הרי נראה כאילו לילה בחוץ.

ואז מתחילים להיזכר בערגה בימי הקיץ הארוכים שעוד הסתובבנו בחוץ בשעה 20:00. והיתה תחושה של חופש באוויר...אך יחד עימה גם היתה תחושה של....מתי תהיה הפוגה מהחום הנוראי הזה???

אז זהו בכל עונה יש את היופי שלה....והנה מסתיימת לה עונת הקיץ....והסתיו כבר מציץ בפתח ועימו ראש השנה וההתחגגות לכבודו. ובקרוב בלילות כבר נתחיל להרגיש את הצינה.

התמונה הפותחת אמנם בת מספר שנים אבל מאד מאד אהובה עלי.....וגם היא צולמה איך לא בקיץ.....

ועוד תמונות של קיץ לפני שמקפלים את הבריכות.....

ומאפסנים את השנורקלים והמשקפות......

ומוציאים את המעילים והמגפיים (בתקווה שהשנה אולי נעשה בהם סוף סוף שימוש). אז שתהיה לכולנו (לכל הלומדים והלומדות, המלמדות והמלמדים) וגם לאלו שלא.....שנה טובה ומאושרת....שנת לימודים נעימה ופוריה.

הטייט מודרן

מוזאון הטייט מודרן הוא המוזאון הלאומי הבריטי לאמנות מודרנית - חוגג עשור לקיומו.... בעשר שנים שחלפו מאז פתיחתו נהפך מוזאון טייט מודרן לאחד מהסמלים הבולטים ביותר של גל "re use" כלומר שימוש מחודש בבנינים שאיבדו את תפקידם המקורי. לקיחת תחנת כח נטושה ובמקום להרסה להפוך אותה למוזאון לאמנות מודרנית.

אני בטוחה שעובדות שכאלו עושות עלינו המבוגרים רושם עז...על הקטנים הצעירים שבינינו קצת פחות.... אז מה בכל זאת אפשר לעשות בו....מלבד להסתכל על התמונות...ועל המיצגים השונים?


לצייר את הביג בן הלונדון איי , את הרכבת התחתית ואפילו את המטוס שהטיס אותנו ללונדון (התמונה הפותחת) ולקוות שהציור שלך מספיק מוצלח בכדי להיתלות על קירות המוזאון...ואם לא (מה שיותר סביר שיקרה...) אז לפחות על הקיר השקוף הזה כמו אלו שציירו פה לפנינו....(בעט או טושים...) ראה התמונה מלמטה...



לשבת במסעדה של הטייט...לאכול פיש אנד ציפס...להנות מהארוחה ומהנוף (כנסית סנט פול שברקע)

לשמוח מהגילוי שהגשם שירד בעת שהיית בתוך המוזאון הפסיק והשמש יצאה לה מבין העננים....

להסתכל על הגדה הנגדית של התמזה על כנסית סנט פול....ולתכנן את היעד הבא....

כמעט לצרוח מהתרגשות מהתאורה שיוצרת השמש שיצאה לה לפתע....

לצעוד לעבר גשר המילניום...הגשר החדש ביותר של לונדון וכוכב הסרט "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" הנראה כשהוא נופל למים על ידי "אוכלי המוות" של וולדמורט.

למדוד את הגובה של המגדל של הטייט ...טוב לא ממש עם סרט מידה, אלא עם השאלות הרגילות: "מה יותר גבוה? הטייט או מגדל אייפל? הטייט או הלונדון איי? הטייט או כנסית פול??? וכן הלאה וכן הלאה... השבוע אני מקווה שמעגל השאלות אינסופי הזה נפתר אחת ולמיד...כשחזר מסבא וסבתא עם ספר חדש ושמו: "הספר הכי בעולם" (הכי חם, הכי מהר, הכי קר, הכי יבש, הכי גבוה, הכי מפחיד, הכי קטלני, הכי פראי, הכי ישן) כאילו נכתב עבורו.

לעמוד על גשר המילניום בשעת בינערביים ולצלם את התמזה ואת גשר הטוואר מרחוק.

וקצת יותר מקרוב....עם תאורה מדהימה...שהיתה כרגיל במציאות הרבה הרבה יותר מרשימה מהתמונה.

לראות את כנסית סנט פול מבצבצת (הכי גדולה...)

ומתקרבת.....

להתיישב על ספסל ולהתבונן בכנסיה ולנוח ולצלם את התמונה שאני הכי אוהבת מלונדון.

מה עושים בריגנט פארק?

כפי שקראתי בעכבר עולם... "לונדון היא עיר כל כך גדולה ומגוונת שקשה לשים את האצבע על כל המקומות השווים שלה מבלי לפספס אחרים".

יש הרבה בדבריו של כותב שורות אלו, על אף שחרשנו את העיר במשך שבועיים, אי אפשר לומר שראינו כל מה שרצינו לראות, לא שבענו מהעיר הזו והיינו בשקט יכולים להמשיך לבלות בה עוד ועוד.

הריגנט פארק הוא אחד מהפארקים המלכותיים של לונדון. גודלו של הפארק כ 2 ק"מר, בחלקו הצפוני יש את גבעת פרימרוז שהיא נקודת התצפית השווה ביותר בלונדון. ובחלקו הצפוני מזרחי של הפארק נמצא גן החיות. אמנם ישנם די הרבה פארקים בלונדון, לדעתי ניתן למנות אפילו עשרות אבל הפארק הזה הוא יוצא דופן, אולי בשל העובדה שנבנה במקור מימיו הראשונים להנאתם של משפחת בני המלוכה. את תחילת הטיול בריגנט התחלנו בעליה לפרימרוז היל לראות את הנוף.....כמה דברים מענינים ראינו במעלה הגבעה מלבד הנוף המרהיב של לונדון....הראשון....הדשא היה צהוב (רואים את התמונה מלמעלה) מראה לא כל כך אופייני לאנגליה וטיפ'לה מאכזב לאנשים כמונו שבאו להסניף את הירוק הזה שישאר גם בדרך חזרה לישראל...השני, ישבה על הגבעה חבורת " צעירות" שבעודי מתנשפת במעלה הגבעה שאלתי את עצמי איך לעזאזל הן היגיעו אליה..... והן יושבות שם למעלה בכזו נינוחות...שגרמה לי לתהות על רמת הכושר שלי ביחס לכאלו שגילן כמעט כפול מגילי...(ראה התמונה הפותחת). והנה תמונת נוף מרהיב של לונדון.....

כשירדנו מהגבעה מעמדת התצפית....ראינו כלבים רבים לוקחים את "חיות המחמד שלהם" בעליהם לטיול בפארק....כמובן שנזכרנו ב"בת הדודה" בתיה שהיתה נהנית לשוחח כאן עם בני מינה, רק דוברי אנגלית ואולי מנומסים יותר. מצחיק כשקראתי אחר כך על פרימרוז היל קראתי שבספר "101 דלמטים" נוהגים הדלמטים לקחת את "חיות המחמד שלהם" (זה ציטוט מדויק מהספר) בעליהם לטייל על הגבעה הזו, ועד היום הפארק פופולארי במיוחד בקרב "חיות המחמד" דהיינו בעלי הכלבים. כשסיימנו לטייל על הגבעה חצינו את הכביש לעבר גן החיות...בתוך הריגנט פארק....נבהלנו כשראינו את התור העצום שהיה בכניסה לגן החיות...מאד מאד שמחנו שהזמנו כרטיסים דרך האינטרנט משמע לא היינו צריכים לחכות את התור הזה. (מומלץ...) והנה אלו שריגשו אותנו במיוחד....כל חיה וסיבותיה....

הקומודו דרגון....הלטאה הגדולה ביותר בעולם....יכולה להגיע לאורך של 3 מטר .....נמצאת בראש שרשרת המזון בסביבתה.... (או כמו שבני צריך בכל רגע נתון להשוות מה יותר גדול...מה יותר חזק... מה יותר גבוה...) בקיצור הלטאה הכי חזקה...הכי גדולה...כמובן שפגשנו אותה מאחורי זכוכית....מעולם לא ראיתי את החיה הזו קודם לכן פנים מול פנים (אלא רק בתכניות של הנטיונל גאוגרפיק וגם אז היה די מרגש לראות את החיה האימתנית הזו שנראית הכי דומה לדינוזאור שאני מכירה....) , עוד כתוב על הלטאה "הנחמדה" הזו שהיא הלטאה היחידה שיכולה להרוג טורפים גדולים ממנה ואפילו גדולים מכפי שהיא יכולה לבלוע. היא כל כך נחמדה שהיא טורפת קומודו דרגונס קטנים. בקיצור לא יצור שהיית רוצה לפוגשו בטבע פנים מול פנים אבל מאחורי זכוכית זה היה די מרגש.

במבט מלפנים....

ומאחור...שימו לב לעוצמה....

עוד חיה ששימח לפגוש... גם היא סוג של בת משפחה... מכוון אחר....הגורילה....גם היא צולמה דרך זכוכית...יש כאן שתי תמונות האחת של הזכר, השניה של הנקבה כמדומני...נראה לפי הישיבה והמבט שאני יודעת מי זה מי....

הנה הזכר יושב ומשחק עם העלים....

והנה הנקבה עם מבט קצת מיוסר בעיניים כאילו שואל מה אתם רוצים בכלל ממני? אתם עם כל המצלמות שלכם.....


גם תמונות אלו צולמו דרך זכוכית

ועוד חיה מברזל...מתקן שעשועים נחמד שטרם ראיתי כמותו...הילד יושב בבטן הציפור ואילו הילדים האחרים מושכים בחבלים ומנענעים אותו כאילו הוא קצת עף.... חגיגה אמיתית לילדים....

והחיה בהא הידיעה ששבתה את ליבם של כל בני משפחתינו, בלי יוצא מן הכלל והוכתרה על ידינו כהכי הכי, רצינו לקחת אותה הביתה לאמץ אותה דוקא נחמד לגדל .... בחצר.... גם אותה מעולם לא ראיתי קודם לכן...אפילו לא בתמונות....מזהים? רמז ....יש לה רגלים של זברה.....

לא לא זברה....אלא אוקפי....גם השם מצלצל כל כך נחמד כמו החיה...שלא הפסקנו לדבר עליה אחר כך במשך כל שהותינו בלונדון....אפילו אמרנו שאם יהיה לנו כלב שמו יהיה אוקפי.....

החיה הזו שהיא פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפים הכולל מין יחיד : אוקפי מפוספס. כל כך נגעה לליבי שלא יכולתי להפסיק לצלם אותה....אם לא לקחת אותה הביתה אז לפחות שתהיה מזכרת....אחר כך קראתי על תכונה מיוחדת של האוקפי שהייתי מוכנה לאמץ בשמחה...למרות שעם שעות השינה המעטות שלי אני כבר די דומה לאוקפי.....היא יכולתו של האוקפי להישאר עירני ביותר למרות שינה בת 5 דקות בלבד ביממה. (אולי צריך לזווג את האוקפי עם הקואלות...שאצלם אלו בערך דקות הערות היחידות ביום ...פשוט הפכים....למען יהיה צדק סוציאלי.....)

אז להתראות אוקפי....מאד שמחנו להכיר...

תראו אילו דלתות ותריסים יפים יש לג'ירפות....

מה עוד ראינו בגן החיות? חיות די דומות לנו רק קצת מוזרות....

ואת אותן "חיות" ראינו גם במקום אחר...במוזאון הילדות של ויקטוריה ואלברט...מוזאון קטן...אך מכיל בתוכו אוסף מרשים של משחקי ילדות , צעצועים של פעם....במיוחד יש שם בתי בובות יפיפיים.

כך נראה מוזאון הילדות (רק נכנס כאנקדוטה למראות המעוותות...בכלל לא קרוב ולא קשור לריגנט פארק)

וכשמיצינו את גן החיות.... נכנסנו לריגנט פארק והלכנו.....

בדרך ראינו בית קפה ציורי ונחמד....

ו"מראות קשים"

פגשנו חיות חביבות...שגם די מרגשות...כי בארץ הרי אנחנו לא כל כך פוגשים אותן.....

היו כאלו שהושיטו להן יד......

פגשנו בכאלו שבארץ הן די מעצבנות אותך במיוחד כשהן משתלטות לך על כל אדן חלון בבית ומקננות....אבל בלונדון הן נראות די פסטורליות במיוחד כשהן מתקרבות אליך ולא מפחדות....

ועוד גוזלון שפגשנו על שפת האגם.....

וסתם בחורה שישבה לה על הספסל באמצע גן של ורדים....

ומלא כסאות נח מפוספסים שאפשר לשבת עליהם ולנוח....

נעצרנו ליד האגם לראות את הסירות שטות

ראינו זוגות צעירים ברגעים רומנטיים על שפת האגם

ואחרים שאצלם הרומנטיקה היתה בשיחה משעשעת תוך כדי פיקניק על הדשא

ישבנו כועסים ומתוסכלים על שפת האגם, כשאמא ואבא אמרו שהשעה כבר מאוחרת מכדי לשוט באגם והבטיחו שנשוט בהייד פארק ביום אחר

ראינו המון פרחים יפים בדרך...זו רק דוגמא אחת קטנה

חצינו את אחד הגשרים בפארק...

ויצאנו החוצה....

היישר למרילבורן היי סטריט לחנות הכי גדולה בלונדון של קייט קידסון.....אסור לצערי לצלם מתוך החנות אז יצאה תמונה די מבאסת....