יום שישי, 31 בדצמבר 2010

תלאות טלאים



משום מה בכל פעם שאני בוחרת בטלאים עוברות עליי תלאות....
אולי בגלל שהשורשים שלי שתי המילים הם בני דודים??? אולי בגלל שאני כרגיל אוהבת להקשות על עצמי את החיים??? ואולי זה סתם צירוף מקרים???
בכל מקרה את החלפת הפרידה בקומונת פרידה ונומה החליטו לעשות כ"החלפת משאלות". אני מודה שבהתחלה בכלל לא ידעתי מה זה....ולקח לי די הרבה זמן עד שכתבתי את משאלותיי שלי.
לעומת זאת היה לי קל הרבה יותר לכתוב מה אני רוצה להגשים.....רציתי להגשים הרבה דברים...תיק לסטטוסקופ, כריות לקישוט הסלון, לוח מודעות, ואפילו קופסא מטופלת ( אם כי אינני בטוחה שהטיפול שאני מתכוונת אליו זהה למה שבדרך כלל עושים בכוונה "מטופלת".
לכבוד היה לי לקבל את הגר (הגריטה), כמגשימת המשאלה שלה. הרגשתי כמעט כמו גמד השיניים שלנו שמסתובב אצלינו ברחוב ושם מתנות מתחת לכרית. הגר ביקשה כרית חמודה לסלון, לכששאלתי אותה על העדפת צבעים, היא ענתה שהיא אוהבת צבעים חיים: צהוב, ורוד, תכלת ובכלל מה שבא לי. ושהיא לא אוהבת אדום, סגול ושילוב של שחור ולבן....גם אני לא....כך שיצא טוב.
יכולתי לעשות מה שבא לי, אבל דוקא לתפור כרית עם סקלת צבעים שלא הייתי בוחרת כבחירה ראשונה שלי היתה עבורי אתגר. חוכמה קטנה יותר היא לעשות משהו על פי קריטוריונים שאתה נתת לעצמך, חוכמה גדולה יותר היא לעשות משהו על פי קריטריונים שנתנו לך, ושאתה תאהב מאד את התוצאה.
התחשק לי לעשות כרית טלאים (5 על 5 ) שתתאים לכרית 50 על 50 של איקאה. נבחרו תחילה הבדים, שניים מנוקדים, אחד פרחוני ואחד חלק בצבע קרם להרגיע קצת את הרעש....עשיתי לי סקיצה עם ריבועים שצבעתי אותם עם צבעי עפרון, לדמות איך יהיה שילוב הטלאים. התחשק לי לעשות רקמת צלבים, עשיתי אחת....לקח לי מלא זמן (אמרתי לעצמי...את לא נורמלית....איך תרקמי 6-7 ריבועים כאלה??? ) אבל קטעים האלו כמובן שאינני מקלה על עצמי...ואם החלטתי שאני רוצה רקמה דוקא...אז כדאי שאתיישב....וכך במשך כמה ימים רקמתי עוד ועוד שושנות....(שכל הזמן התפללתי שהחוט הורוד פוקסיה לא ייגמר לי באמצע העבודה....כי היה לי ממש קצת). כמה ימים אחר כך כבר היו לי 6 פרחים רקומים.....הבגדים כאמור כבר נבחרו (זה בדרך כלל השלב הכי קשה עבורי), כך שמה שנותר זה להתחיל לחשב גודל ריבועים (נכון כבר עשיתי כבר כרית 5 על 5), אבל מרב שאני מסודרת, לא שמרתי את המידות המדויקות....ולהתחיל בעבודה.
מכיוון שידעתי כי אני עתידה שבוע לפני מועד ההחלפה לקבל משלוחה מארה"ב עם גלגלת וסרגלי חיתוך (עד היום חתכתי במספריים), החלטתי להמתין.
בהתרגשות רבה הוצאתי את הגלגלת...והתחלתי לעבוד, ממש נרגשת מאיך שהחיים נהיו קלים פתאם, והריבועים ישרים, שזו היתה הפתעה מרנינה. אבל אל דאגה...את כל הזמן שחסכתי עם הגלגלת שילמתי עם ריבית. התחלתי לתפור את הריבועים...הרגשתי שהמכונה קצת מקרטעת לי, אבל לא ממש התיחסתי לעובדה....ועבדתי בסרט נע לחיבור 5 שורות של ריבועים. כשפרסתי אותם חשכו עיניי. התפירה היתה מזעזעת....והיה נראה כאילו הריבועים אינם מחוברים כמו שצריך. בנוסף לכך....ראיתי שלקחתי מקדמי היסטריה בנושא גודל הריבועים....ויצאה לי כרית "ענקית". לא נורא אמרתי...אולי נתקן את המעוות, נתפור עוד פס מצוד לתפירה המבאסת שיצאה לי ובכך אהרוג שתי ציפורים....גם אתקן את התפרים וגם אקטין את הכרית. שוב הספקתי לתפור כמה וכמה ריבועים עד שהבנתי סופית שטוב לא יצא מזה ושכדאי שאפסיק לתפור ועכשו.
ושאולי כדאי לערב יד מקצועית שתבדוק מה קורה למכונה המגמגמת שלי. מכיוון שהזמן היה קצר והמלאכה מרובה, הלכתי לחנות ברחובות שמוכרים ומתקנים מכונות שיבדקו מה הבעיה....והשארתי את המכונה לטיפול.
כעבור יממה חזרה אליי המכונה, מנוקה (ככה זה כנראה שמשאירים מכונה בחוץ בלי כיסוי ובלי שימון.....5 שנים...האבק שהצטבר עליה גרם לה לעבוד כמו הטרקטור של הדוד אהרון של מאיר שליו. והאמת שרק כשהיא חזרה וראיתי כמה היא עובדת חלק ונקי נדהמתי עד כמה התרגלתי לעבוד עם "הטרקטור המקרטע" ואפילו, אני מתביישת לומר לא שמתי לב. בשלב הזה כבר ידעתי את הגר...שכנראה לא אוכל להכין בזמן את ההחלפה..וקיבלתי אישור על כך.
אתמול הייתי אורחת במפגש פורום של צומת צבעים לכבוד בואה של זוהר לחופשת מולדת. גם שם היתה החלפת משאלות ומכיוון שזו היתה הפעם הראשונה בה ראיתי כיצד היא מתבצעת, אמרתי לעצמי...ויהי מה את חוזרת הביתה ומסיימת את הכרית. ב 1:30 בלילה הגעתי אתמול מהמפגש. הטלאים כבר היו מחוברים וגם הרקמות, אז מה שנותר היה הוא לעשות לה את הגב והביטנה.....קטן עליי בהתחשב בעובדה שכל הבקר העברתי בלפרום את כל שורות הפסים הכפולות שעשיתי עם המכונה המקרטעת....ולתפור מחדש. (לפרום זה אחד הדברים הכי שנואים עליי).
עוד שעתיים של תפירה לתוך הלילה וב 3:00 לערך...הכרית היתה מוכנה. ואני הייתי גאה מאד בעצמי על שהצלחתי לעמוד בזמן ולהביא למחרת את הכרית להגר, כמובן שלא אתן כרית בלי כרטיס....אז גם הוא הוכן באמצע הלילה.
הדבר היחיד שהשארתי לבקר היו הצילומים (רק בגלל שאני אוהבת לצלם בחוץ וביום) והעטיפה. הספקתי בבקר להוציא את הכרית לסדרת צילומים, לקוות שהגשם לא ידחה את המפגש....כי אז הייתי ממש מתבאסת (בהתחשב בעובדה שישנתי 3 שעות בערך). ויצאתי לדרכי.
המפגש היה ממש נחמד...חבל שהקומונה נסגרת....
ישבנו, פטפטנו, צחקנו, החלפנו, נהנינו....תודה לאילאיל המארחת על בקר נחמד....ואני חושבת שכבר אמרתי מספיק והגיע העת לתמונות לדבר קצת במקומי.....

תקריב אל רקמת האיקסים.....


ועוד אחד......שאלו אותי איך אני רוקמת??? אני משתמשת בסלילי החוטים של dmc ואני משתמשת בחוט בודד (לא כפול), הרקמה יוצאת פחות צפופה יחסית. את הדוגמא לקחתי מתוך ספר שהבאתי מלונדון (אז כתשובה לשאלתך זוהר...הנה השתמשתי כבר בספרים אותו ספר שלקחתי ממנו את רקמת השובכים).








ככה נראית הכרית מאחור....


וככה היא נארזה והובאה להגר....


מקווה שלפחות את המשאלה הזו הצלחתי להגשים והלוואי והיתה לי היכולת להגשים משאלות ממש ממש גדולות.....

יום שני, 20 בדצמבר 2010

צבי צב צביים

פעם בחורף, אולי בעצם זה כבר היה אביב, לפני כמה שנים, (ליתר דיוק כמעט שלוש) מצאנו אורח (צבי צב) אחד הולך לו על השביל בגינה שלנו....כמובן שההתרגשות היתה גדולה ואימצנו אותו בחום.
ממש כמה ימים אחרי זה, מצאנו לו חברה ואולי היה זה חבר ליד הבית (אני כבר לא זוכרת אם ממש ליד הבית, או שהוא נסע איתנו קצת במכונית) בכל מקרה הבאנו לצב שלנו חבר/ה שלא יהיו לו משעמם.
וכשיש שניים אז גם לצב לא שיעמם אבל בטח ובטח לנו לא היה משעמם......
ערכנו השוואת גדלים, צבעים ומספר ריבועים על הגב.....
הפגשנו אותם פנים מול פנים שישוחחו קצת ויכירו יותר לעומק...... אולי יתפתח סיפור אהבה???



הם הוו עבורינו תעסוקה נפלאה בימי סוף החורף- אביב, בתנאי כמובן שמצאנו אותם בחצר, לפעמים לפעמים מצאנו אחד מהם, לעיתים נדירות יכולנו למצוא את שניהם....



אתם רואים הם ממש חברים (מרב פחד הם לא מעיזים להוציא את הראש).....




אפילו בדקנו מה יש להם מלמטה......לראות מאיזה מין הם....לא נראה לי שאנחנו כל כך מבינים בזה....עד היום אין לי מושג אם היו אלו צב או צבה, וגם לא כל כך נראה לי שהם נהנו מהבדיקה הזו...... ומההיפוכים שעשינו להם.....



אפילו ערכנו תחרויות ריצה ביניהם....המושג "הולך כמו צב" התברר כמופרך לחלוטין, מכיוון שהם רצים ממש מהר....לא פלא שבמשל הידוע, הצב ניצח את הארנב..... לא רק בגלל יהירותו של הארנב, אלא גם בגלל מהירותו של הצב....בכל מקרה בתחרות שלנו נראה שהצב הצעיר ניצח....החלטנו שהוא הצעיר כי הוא היה נראה פחות משומש....יותר מבריק.....



בקיצור צעצוע נחמד היה לנו, עד שיום אחד לא מצאנו אותם יותר....כנראה שנמאס להם (ואני ממש מבינה לליבם) והם ברחו להם לחצר אחרת....בטח בלי ילדים.....או אולי לפרדס....






ומפה ואילך זה ממש היה יכול להיגמר כמו באגדות אלמלא.....התמונות הבאות צולמו שנתיים קודם לכן....

תראו מה מצאנו ......נכון שהיה נחמד להאמין שאולי מסיפור האהבה שלנו נולד לו צבי צב??? אבל כאמור, אין לי מושג אם הזוג שלנו היו בני מין שונה, ומי יודע היכן הם בכלל??? ואת צבי צב הקטנטן מצאנו בכלל ב 2006 , שנתיים בערך לפני שמצאנו את זוג האוהבים....אבל הייתי חייבת להכניס אותו לסיפור...
ורק שתראו כמה מרגש היה למצוא צבי צב כזה קטן וכמה כמוהו יכולים היו להיכנס בתוך הכפכפים שלי....

ואפילו ביחס לנעל של ילדה בת 7.....


אמנם לא כמו הצמד, לא יכולנו להשוות גדלים....אבל יכולנו לעשות מדידות....תראו כמה הוא גדול....4 ס"מ שלמים.....
ועוד כמעט חצי....


וביחס לכף יד של ילדה בת 7......



אין לי מושג מה עלה בגורלו של צבי צב....בטח השתעשענו עימו מעט ושחררנו אותו לדרכו בפרדס.
כל התמונות הנפלאות האלו היו בתיקיה בצד, כך שלא ראיתי אותה כמה שנים....במקרה פתחנו אותה...והן היו כאלו מקסימות ואז הייתי חייבת לכתוב להן סיפור....


יום שבת, 11 בדצמבר 2010

"זה רק התאריך...."

הרשומה הזו נכתבה לפני ימים מספר בעת הסערה הגדולה......השעה היתה כבר שעת לילה מאוחרת (אלו השעות שבדרך כלל אני כותבת) פתאם כתוצאה מהרוחות והגשם העז, היתה נפילת מתח קצרצרה לשניה ורבע שלאחריה הייתי בטוחה כי כל מה שכתבתי נמחק. מרב באסה אפילו לא טרחתי לבדוק (כן, קצת אופטימיות בחיים לא היתה מזיקה לאף אחד בטח לא לי) ופרשתי לישון. הימים עברו....ואפילו לא טרחתי לבדוק מה קרה עם הרשומה.

היום החלטתי שכדאי לשכתב את הרשומה שהתיחסה קצת לחנוכה ותיכף לא תהיה רלוונטית......מה גדולה היתה הפתעתי לגלות שהרשומה נשמרה בחלקה....אוטומטית...אז הנה אני ממשיכה מהיכן שהפסקתי....

היום בדיוק לפני שנה ב 11 בדצמבר כתבתי את הרשומה הראשונה שלי בבלוג שקראתי לה "תופרת עוגיות". (אני רוצה לתת קישור לרשומה הזו אבל אין לי מושג איך עושים זאת) אני זוכרת שחתמתי אותה בברכת חג אורים שמח.....ושאווירת חג האורים וקיסמו של חג המולד (אפילו שהוא לא החג שלנו) היו באוויר.


אז הנה חלפה לה שנה בדיוק....

10 רשומות נכתבו עוד בשנה הקודמת (שנת 2009)

60 רשומות התווספו בשנה הנוכחית (שנת 2010)

סה"כ 70 רשומות, מספר עגול וחגיגי כיאה לחגיגת יומהולדת....


אמנם את הבלוג פרסמתי כחודש מאוחר יותר בתאריך ה 8 בינואר 2010, אחרי שכתבתי כמה וכמה רשומות. הוא פורסם עם רשומה בשם "בלוג חדש נולד" וזהו אולי יום הולדתו הרשמי של הבלוג....היום בו יצא לאוויר העולם ולקהל הקוראים....


ומדוע קראתי לרשומה הנוכחית" זה רק התאריך"?

אצלינו במשפחה ואני בטוחה שזה קורה בקרב משפחות עם ילדים צעירים בשנים....כל נושא יום ההולדת היה נורא מבלבל. כשהייתי מברכת ומתרגשת ביום הולדתו של אחד מילדיי, ההוא ישר היה מרגיע אותי...."אבל אמא זה רק התאריך" - כאילו התאריך (היום בהא הידיעה היום המרגש הזה בו הגיח לאוויר העולם) בכלל אינו חשוב (שהרי הוא רק התאריך), מה שחשוב היה, מתי החגיגה בבית, מתי החגיגה בגן, מתי מקבלים מתנות...

אז נכון מאז הקטנטנים בגרו והם כבר מבינים את המשמעות של יום ההולדת...ואנחנו בכלל נוטים מאד לחגג את היום בו נולדו...אבל מאז המשפט הזה "אמא זה רק התאריך" נשאר חרוט בזכרוני...כבדיחה מתוקה.


אז נכון, היום זה רק התאריך...ובעצם לבלוג לא עורכים חגיגות, ולא כותבים לו ברכות ולא מכינים לו עוגת יומהולדת במיוחד בשבילו ואפילו לא מחכות לו מתנות ליד המיטה.

אבל חשוב וראוי לציין את היום הזה שבזכותו קרו דברים.....

בזכותו הכרתי עולם ומלואו של יצירה ויוצרות שלא הכרתי.....ולא שלא יצרתי קודם לכן.....אבל חשבתי שאני די לבד בענין (איזו מחשבה עווילית). בזכותו גיליתי פורומים וקומונות, הגעתי לסדנאות, למדתי דברים חדשים, נהנתי מקבלת החלפות, עוד יותר נהניתי להכין. חברויות חדשות נולדו בזכותו, (ובזכות המקריות שיכולה להיות רק בארצינו הקטנטונת...) עם מיילים ארוכים לתוך הלילה. אפילו נסיעה ללונדון התאפשרה הודות ובזכות הבלוג (וגם בזכותה של זוהר היקרה).

שנה חלפה ואני עדיין זוכרת בהתרגשות את הטלפון מצמד החמד שהתקשר לברך אותי על הולדתו של הבלוג והגחתו לאוויר הקוראים, טלפון שתפס אותנו באמצע טיול של שבת חורפית - בו סיפרו לי שיש לי כבר תגובה ראשונה. עוד יותר אני זוכרת את ההתרגשות שלי כשחזרנו מהטיול וקראתי אותה בעצמי....של גלי...המגיבה הראשונה.


מאז התגובה הראשונה כבר קיבלתי תגובות נוספות ואני חייבת להודות שאני שמחה ומתרגשת ומודה על כל אחת ואחת מהן. התגובות בעיני הן איזושהי אות מהצד השני שמעבר למסך. תמיד כשאני כותבת אני תוהה מי עומד שם מעבר??? מי קורא??? את מי זה מענין מה אני כותבת??? התגובות בעיני הן מענה נהדר לכל השאלות הללו. פעם לפני שראיתי כמה כניסות יש לבלוג....חשבתי לי לתומי, שהתגובות הן בערך מספר הכניסות....להפתעתי גיליתי כי טעיתי בענק.....ויש הרבה הרבה יותר כניסות מתגובות, פעם מישהי אמרה לי שהיא מתביישת לכתוב לי תגובה כי נראה לה שמגיבות אליי רק כאלו שמכירות....ההפך הוא הנכון , מעטות התגובות שקיבלתי מאנשים שהכרתי עוד קודם, רובן היו בתחילה אנשים אנונימיים, שמעצם הגבתם כבר הפכו למוכרים יותר ויותר. דוקא בזכות התגובות נוצרו היכרויות....ואני מברכת על כך.

אז תודה לכל הקוראות שלי.....ואולי הקוראים (אני יודעת על 3 וכולם בני משפחה), המגיבות והמגיבים....וגם אלו שלא מעיזים להגיב (אולי זה הזמן להתחיל).....אני בכל מקרה מאד אשמח לדעת מי הקוראים שלי.....(גם המתחבאים....)

מכיוון שאני חמושה יותר מתמיד במצלמה לאחרונה, אני חותמת את הרשומה בתמונות ממחזמר ססגוני וקצבי מלא בשירים וריקודים שצילמתי בחג החנוכה.....בשם "רגליים שמחות" ..... על פינגווינים שמשוחק כולו על ידי ילדים ונוער מלבד דמות אחת....(הכחולה שבתמונה) ויורד ממש עוד ימים מספר.




























כזכור הרשומה הזו נכתבה מראש...... יום לאחר כתיבת הרשומה הזו...קיבלתי תגובה מפיצולה.....שהיא מעבירה את שרביט "הבלוגרית הסטייליסטית" אליי, משמע שהיא בחרה בי להיות אחת מ 8 בלוגריות סטייליסטיות.....מה זה אומר אתם שואלים? האמת היא שגם אני לא כל כך הבנתי בתחילה.....לא בטוחה שאני מבינה גם עכשו...בעודי מחפשת מה זה אומר, קיבלתי ברכות על שנבחרתי גם על ידי הלה696 , שוב להיות בלוגרית סטייליסטית....אז מה זה אומר שאני סטייליסטית בריבוע???


בכל מקרה הוחמאתי כפול שתיים....וזה היה בעיתוי מצוין ליום הולדתו של הבלוג.....אז תודה לפיצולה ולהילה....ואקדיש לנושא רשומה משל עצמה....בהמשך....
שוב בשל כשלים טכניים עברו עוד מספר ימים...עד לפרסומה של רשומה זו.....(בואו נומר את זה במילים עדינות.....תמיד הזהירו אותי, שבסערות רצוי לא לעבוד עם המחשב....כמובן שאף פעם לא הקשבתי....אחרי מה שקרה למחשב בעקבות הסערה, נראה לי שהפנמתי את המסר.....)


יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

עוגת יום הולדת

עוד עוגת יומהולדת מבית היוצר שלנו....הפעם טרי טרי מהשבוע...מיום ההולדת האחרון....
הנושא- עיר.....עשינו בתים לבנים עם גגות אדומים ותריסים תכולים....עצים ירוקים על מקלות ופלים שנראים קצת כמו ארטיקים....פטריות אדומות עם נקודות לבנות איך לא?....גדר עץ מסביב....פרחים....ובריכה עם חבצלות מים.....שבילים....והרבה דשא ירוק.... אני אומרת עשינו למרות שאת הרב לא אני עשיתי כי אם ביתי.....


שעור שלמדתי השבוע בדרך הקשה.... רציתי להחליף סיסמא במייל.....החלפתי....אמרתי לעצמי בטוח תזכרי.....התעצלתי לקום ולקחת עט לרשום...והתוצאה הרי ברורה כשמש....תוך שניות שכחתי את הסיסמא.....ניסיתי כמה וריאציות ממה שזכרתי...ונזרקתי מהמייל של עצמי.....ובמשך ימים אחדים לא היתה לי דרך להיכנס למייל שלי...תסכול עצום...כמו מנגד תראה את הארץ....בהתחלה עוד יכולתי לראות כמה הודעות מחכות לי....אבל בלי יכולת לפתוח אותן....אחר כך המערכת כאילו מחקה אותי...והתיחסו אלי כאל אורח....היה מבאס מאד אך גם מלמד....לעולם יותר לא אחשוב שאני יכולה לזכור סיסימאות בעל פה....תמיד ארשום. ותודה ל...שאיפשרה לי לחזור לתיבת הדואר שלי....


חזרה לעוגת יומההולדת ,אין צורך להוסיף כי העוגה חוסלה בציק צק.......ואני חייבת לומר איך בכל פעם אני נחרדת מצבעי המאכל שבעוגה...אבל יום הולדת יש רק פעם בשנה....אז מותר.....





יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

אנשי השלג

אני חייבת להתוודות....אחרי שנרשמתי בפורום טכסטיל וליבוד להחלפת קאואוי, ואחרי ששוטטתי די הרבה לחפש מה זה בדיוק קאואוי, (איך לעזאזל כותבים את השם הזה בכלל???) הגעתי למסקנה שאני בכלל לא כל כך אוהבת קאואוי. זה הרגיש לי קצת פלקטי מדי, כמו קישוטים על עטיפות של סוכריות זולות מסין (מקווה שאני לא מעליבה אף אחד...) הדמויות עם פרצופיהן היו דומות מדי...זו לזו ודי הרבה זמן חיפשתי למצוא קאואוי כלבבי. בו זמנית נרשמתי לשתי החלפות...החלפת הקאואוי בפורום טכסטיל וליבוד והחלפת רקמה בקומונת פרידה ונומה. מכיוון שנושא הרקמה שבה את ליבי חשבתי שבשתי ההחלפות אשתמש ברקמה, מה שבלבל אותי עוד יותר, היתה העובדה ששתי הנמענות שלי היו בעלות שם זהה. מכיוון שעבדתי על ההחלפות בו זמנית ובסופו של דבר עשיתי אותו מוצר...כרית...כל הזמן הייתי צריכה להזכיר לעצמי...איזו החלפה היא קאואוי ואיזו רקמה. ותאמינו לי זה היה מבלבל. מכיוון שלא כל כך התחברתי לדמויות הקאואוי, לרובן בכל אופן, הרשיתי לעצמי לאמץ משפט שכתבה הוגת ההחלפה..." כל מה שחמוד"...ומכיוון שבאחד משיטוטיי בחיפושים אחר קאואוי כלבבי ראיתי שגם אנשי שלג....לעיתים נכנסו תחת ההגדרה הזו...ואליהם דוקא יש לי חיבה מיוחדת....החלטתי ללכת על המוטיב הזה. המוטיב אנשי שלג נבחר....התלבטתי בין תיק לכרית...החלטתי שדוקא כרית תהיה מתאימה יותר לאנשי השלג. קיללתי על ההחלטה הזו...שהגיעה יום אחרי שפקדתי את איקאה (מכיוון שבניתי על כרית בגודל שיש באיקאה) אם כבר חורף....אז חיפשתי בד חורפי..שתפרתי ממנו פעם חצאית חורפית לביתי....הוספתי גם איזה פתית שלג לקישוט. ואתן לתמונות לדבר... מהרגע בו הייתי כבר נעולה על המוטיב ועל הפריט הדרך היתה קצרה ובמהרה היתה לי כרית מוכנה....די הרבה זמן היא חיכתה עד שאסע שוב לאיקאה במיוחד בכדי לקנות את המילוי....

נמענת ההחלפה שלי היתה hilla696 שבהתכתבות איתה ביקשה משהו לעצמה...עדיפות לדברים שימושיים...ובנוגע לצבעים ניתנה לי יד חופשית....איזה כיף. הכרית כבר נשלחה לפני יותר מ10 ימים...והתקבלה בברכה....ועתה אתן לתמונות לדבר...


הכרית בשלב ההכנה....אנשי השלג מחוברים בסיכות.....ושימו לב היכן שלחן העבודה שלי.....הוא פשוט עמוס לעייפה אז אני עובדת על הרצפה (כתשובה לחגית ממשחק מילים).....כאן על הרצפה אני עובדת אם יש עליה מקום.





מעולם לא קרה לי שצילמתי כלכך הרבה תמונות בכמה סיטואציות שונות והתמונות פשוט יצאו רעות לטעמי...עשיתי לכרית הזו בוק ארבע פעמים...ורק הפעם האחרונה היתה ראויה לדעתי...להראות... הצילומים הללו נלקחו ממש לפני האריזה הסופית של הכרית והנסיעה לדואר....







שלישית אנשי השלג....ואח נוסף שלהם על כרטיס הברכה....


מבט מקרוב על כרטיס הברכה שצורף לכרית.....תפור ורקום כמו אחיו שעל הכרית.







תקריב על פתית השלג....לו עשיתי תיפורים אדומים....קצת קשה לראות אותם.



תקריב אחרון חביב על כרטיס הביקור.....


אתמול שמעתי ברדיו שגם בדצמבר לא רואים סימנים של חורף....אז אולי אולי אנשי השלג הללו יביאו עימם קצת קור וגשם וחורף??? הלוואי.....

יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

יום הולדת אבירים - חלק שני


אני חייבת לומר שיום ההולדת הזה היה חגיגה אמיתי. לאחר שהילדים ישבו פעורי פה והאזינו לסיפורי המעשיות שהגינו במוחינו...."האגדה" , הם היו חדורי מוטיבציה להתחיל לפעול למען ממלכת אביריליה ולהילחם בדרקון הנוראי. הם נעמדו מסביב לשלחן והחלו לקשט את המגנים שלהם. את המגנים הכנתי כמובן מראש....הבנים קיבלו שחורים הבנות שקופים.....כולם היו מעוטרים בסמל הממלכה המוזהב במרכז.....הקישוטים היו עיגולי מדבקות בכסף וזהב....
והנה המגנים המקושטים.....


והכתרים....אף הם הוכנו מראש מקרטונים בצבע זהב....הדבקתי עליהם "יהלומים שקופים ואדומים" והילדים קישטו אותם אף הם במדבקות כוכבים ועיגולים בכסף וזהב....
אביר היום הולדת היה לבוש בגלימת זהב....שקיבל פעם בגן כמתנת יומהולדת מהגן....תמיד אני מייחדת את ילד יום ההולדת...סמל הממלכה על המגן שלו עשוי מחומר קצת אחר....הכתר שלו צורתו שונה מעט.....לא משהו משמעותי אבל עדיין מיוחד....
כך היו נראים המגנים והכתרים לפני הקישוט....





בשיתוף פעולה נפלא של אחי ללא מילים.....הוא עלה לאחד החדרים..מבלי שדיברנו על זה, ואף מבלי שידעתי על כך ."עורר" את הדרקון מתרדמתו.....ויצר מהומה רבה על כך....הילדים בני החמש שממש נכנסו לענין....היו ממש בהלם מיציאתו הפתאומית של הדרקון מן החלון ושאגותיו....אני מקווה שכולם ישנו טוב בלילה שאחרי...בכל אופן לא קיבלתי תלונות מאף הורה.....
הדרקון התמים של איקאה התעורר לחיים , וממש היווה מוקד להתענינות מצד הילדים...בעיקר בגלל שאגותיו מעבר לחלון....


שימו לב לתגובת האבירים כנגד יציאתו של הדרקון....אני חושבת שהתמונה והפרצופים שלהם אומרים הכל....הם ממש נכנסו חזק לענינים.... אני חושבת שהם ממש חשבו שזה דרקון אמיתי.....עתה כשהמגנים היו מקושטים כל כך .....הכוחות של האבירים גברו....



קצת קשה לראות אבל הם מתבוננים במפה שקנו במטבעות השוקולד....




המפה הישנה שנקנתה עבור מטבעות זהב....עליה אני לא הייתי אחראית כי עם "צמד החמד" כמובן.....שימו לב לקעקוע על ידו של האביר....



לאחר חיפושים ארוכים ובהלה קטנה הגיעו לתיבת האוצר...שהוחבאה תחילה במחסן...למה בהלה??? משום שאחי המשיך את המשחק איתם בלי ידיעתם..וידיעתי.....ושקרבו לאחד מקירות המחסן הסגורים נשמעו קולות שאגה מבפנים שעל פי הבעות פניהם של בני החמש...נראה לי שבחלקם הם האמינו כי אכן העירו את הדרקון הנורא ושאכן הדרקון הזה קיים. מכיוון שלא אראה ילדים אחרים ללא רשותם של הוריהם...תצטרכו להאמין לי....


וזה מה שהיה בתוך תיבת האוצר.....חרבות, מטבעות ואף תכשיטים....משום מה את התכשיטים לא צילמתי....מדובר להזכירכם ביום הולדת לפני 3 שנים בטרם תיעדתי לבלוג....גם לא מצאתי תמונות של התיבה שהכנתי לשלשול מטבעות הזהב....אבל גם היא היתה מקושטת ברוח האווירה...תצטרכו להאמין לי. החרבות נראות אמנם שוות....ממש אוצר...אבל נקנו בכפר השעשועים ב4.5 שקלים כל אחת....ועשו את עבודתן נאמנה....

מיותר לציין שלא רכשתי תיבה שכזו רק לשם יום ההולדת כי עם זו תיבת התחפושות הפרטית שלנו....
שהיתה מותאמת בדיוק לאווירה..... לאווירה שמתי גם קצת בגדי מלכים באדום מנצנץ וכסף....


והעוגה....לרב אנחנו קוראים לצמד החמד בהכנת העוגה....בשנה זו דוקא עשינו את העוגה לבד....ביתי בת ה8.5 דאז ואנוכי.....ואני חייבת לציין שהיא עשתה את הרב.....

עוגת ארמון עם נסיך ונסיכה....




עוגות יום ההולדת שלנו כמעט תמיד מצופות קרם שוקולד...זה הקרם המועדף בבית. כל הקישוטים אכילים....עשויים מבצק סוכר ושאר מיני "ירקות" . יש בה ארמון..ומלך ומלכה עם כתרי זהב כמובן....ותמיד תמיד החיתוך הראשוני של הסכין....קורע לב....אבל מזל שיש תמונות למזכרת.....

וככה נראית העוגה....בסוף יומההולדת לאחר שידעה ימים טובים יותר....


אסכם ואומר...יום הולדת האבירים היה בעיני אחד מימי ההולדת הכי מוצלחים שלנו.... הוא דרש הרבה מאד תכנון, הרבה השקעה בהכנות....כתרים, הדבקת יהלומים, מגנים....המצאת סיפור רקע, משימות.....ואף תוך כדי ביצועו , היה צורך בשיתוף פעולה של כמה מבני המשפחה שיתרום להצלחתו. אולם ...ההשקעה היתה משתלמת...והילדים ואנחנו כל כך נהנינו שהיה שווה באמת....

מבטיחה עוד רעיונות לימי הולדת אחרים בהמשך......